רק מבולבל מתבלבל. גליק בבלבלה.

אני שונאת לברבר עוד ועוד על המסנן
ונראה לי שחברים שלי כבר ישנאו אותו לנצח עקב החפרת שלי עליו
אבל יחד עם זה, אני כל כך מבולבלת, שאני פשוט לא יודעת מה לעשות.
המסנן, לא מתנהג כמו יזיז. ולא כמו מחזר. לא כמו שחקן, ולא כמו ביישן.

המסנן, מר מסנן אהובכם, הוא, על קו התפר.
חברי ששמעו את החפירות הארוכות והניתוחים של כל משפט ומשפט, טוענים שהם מבולבלים. וגם הוא. שכנראה הוא כן רוצה בי לקטע רציני, אבל לא יכול להתמודד כרגע עם קטע רציני, אז הוא מנסה ללכת על משהו שבין לבין, בשביל שאני לא אעלם, אבל גם בשביל לא ליצור תקווה למשהו שלא יקרה.
אני לא יודעת מה הקטע. אני יודעת שזה לא ברור.
(אבל אני לא מבינה אף אדם שאומר שהוא כרגע לא בקטע רציני…)
בשורה התחתונה, מי שרוצה רק לזין, אמור להתנהג כאילו כל העניין שלו, הוא, לזיין.
כן, אפשר להיות יזיזים, ולהתנחמד קצת מסביב.
אבל המסנן, הוא שובר שיאים מטורפים בלהתנחמד.
ומי שרוצה יותר מזה, זה כבר תלוי, איפה האדם נמצא. מה הוא מרגיש ביחס למערכות יחסים. איך הוא אוכל את העולם שסביבו.
לא כולם יוצאים עם מישהי לדייט, ואז מתקשרים, ורוצים לפגוש אותה שוב, ונשארים לישון, ופוגשים את ההורים לארוחה בשבת.
ולא כל מי שלא מסוגל לזה ונאבק בעצמו, הוא בגדר קקה מוגבל רגשית שמגיע לו לחפש את עצמו זרוק ולבד.
אולי אני טועה.
חברים שלי טוענים שאני מקבלת הרבה יותר מידי פסיכוזות ודפיקויות, ושזה צריך להיפסק.
אבל אני באמת מאמינה, שלא כל התנהגות מוגבלת רגשית, היא התנהגות שאומרת שלום ולא להתראות.
כן, המסנן אמר לי שהוא לא בקטע רציני.
אבל שהוא הכי מבסוט בעולם עליי וזה לא קשור אליי.
אם זה היה שקר, למה הוא נעלב כשאמרתי לו אתמול שאנחנו רק מזדיינים? והתעקש שאנחנו עושים המון דברים, וגם מזדיינים. שזה חלק כל כך קצר ממה שיש ביננו, שזה ממש מעליב שאני רואה את זה ככה. זה עוד שקר? הכל הצגה? בשביל מה? אפשר גם לזיין בלי כל הבלאגן של הנעלב…

ופייר?
כן, ההתנהלות שלו לגמרי לא הגיונית, ולא משקיענית, ולא רצינית
כאילו, מה משקיע, לא דיברת איתי שבועיים, זה שהתקשרת מהסופר כשאתה חולה סתם לקשקש, לא הופך אותך למשקיע.
ואז הוא מתפלא, גם את יכולת להתקשר.
אה באמת? איזה להתקשר? אתה בחיים לא עונה לי. למה שאני אתקשר?
מצד שני, הוא יוצא רק איתי.
הוא עושה את זה פעם בשבועיים, אבל רק איתי.
הוא מתקשר סתם לשאול מה קורה. כשהוא יודע שהוא יכול להוציא מזה זיון. אבל לא, הוא נשאר במה קורה.
פעם שעברה, הוא רצה לפגוש את ההורים. הוא השאיר אצלי מברשת שיניים. הוא לא הבין מה הבעיה בזה ששכחתי אצלו תחתונים שלי.
ואז חתכתי. כי ניהלנו את השיחה בה נאמר שהוא לא בקטע רציני. (כן, זה הכי לא רציני בעולם לבקש לפגוש את ההורים)
נפגשנו שבועיים אחרי השיחה ההיא.
ידעתי שאני הולכת בשביל להזדיין וזהו. חשבתי שזאת תהיה דרך לשמור על הגחלת. לא לאבד את מה שהתחלנו לגמרי. כי אני לא בקטע של להזדיין וזהו.
אבל זה היה… מה אני אגיד, זוגי לגמרי.
הוא ממש לא רצה שנזדיין ובייביי. הוא היה מבסוט לגמרי מלקפל כביסה ביחד, ולראות טלויזיה.
ואחכ כאמור בכלל לא רצה שאלך, למרות שזה כבר היה אחרי הסקס ולא לפני עוד סיבוב.
השבוע הוא התקשר באמצע היסטרית מבחנים אדירה שלי.
עניתי. מה איכפת לי. אני לפני מבחן. אני יודעת שלא ניפגש.
הוא עזר לי להתאפס, כמו שאף אחד בחיים לא הצליח לעזור לי להתאפס.
באמת, שאפו על זה, ולא משנה כל השאר. לא קל בכלל, לא קל.
אבל למה בכלל להשקיע בלעזור לי? הוא יכול היה גם לסיים תיק תק, ולנסות לזיין אותי ביום אחר. למה להתאמץ בכלל?
יום אחכ, הוא שאל איך היה. שאלתי אם הוא רוצה לבוא.
הוא ענה שלא היום (כמובן). אז למה בכלל הוא טרח לשאול איך היה? מה זה, סתם עניין? אין מצב. פשוט אין מצב. עניתי שזה תכלס יוצא יותר טוב שהוא לא יבוא, ואז הוא התקשר אחרי שעה, שהוא מרגיש רע ומסכן. אז הצעתי לו שוב לבוא, והוא זינק על ההצעה.
הוא הגיע אליי אכן, מסכן וחולה. כמו שרק גברים יודעים להיות.
ואז הוא נשאר יומיים ברצף.

הוא ניסה להקניט אותי ללא הרף, לא נגע בי כל הלילה הראשון ובסוף, אני זאת שיזמה את כל הסקס.
הלילה כשאמרתי לו שאין ביננו אמון, הוא ממש נעלב.
בפעם הראשונה שהייתי אצלו, הוא ניקה לי את האוטו.
הפעם, הוא לקח בבוקר את הכלבה לבד לטיול.

יש לו מחוות קטנות, יציאות, של לגמרי בנזוג.
שלשום בשיחה עם חבר, ציטטתי משהו שהמסנן אמר, והוא אמר לי, "מה?? הוא חושב שאתם עדיין יוצאים??"
אתמול הוא ניסה לתכנן איתי תוכניות לאוקטובר. שגם קשורות בהורים שלי.
וכאילו, מה אוקטובר בנאדם? אתה אפילו לא תדבר איתי עכשיו שבועיים, מה אוקטובר.
ולפני כמה שעות, הוא התקשר לשאול איך עבר היום שלי.
הוא לא התכוון שהשיחה תוביל למפגש של סקס.
למה שיזיז, ינהל שיחות, שלא מובילות למפגשי סקס?
למה שיזיז, יעשה תוכניות משפחתיות לעוד 3 חודשים?
מצד שני, למה שגבר מעוניין, לא יהיה בקטע רציני?
למה שהוא כל הזמן ידבר על זה שאני אהיה עם אחרים, ואז אני אבין מי הוא ואחזור אליו, אם אני יכולה כבר להיות איתו, בלי ללכת לאחרים?
פשוט, למה. כל האיש הזה, הוא מה, ולמה גדולים.

אני מתכוונת לא לפנות אליו.
יש לי תחושה, שכל פנייה שלי, חונקת אותו.
גם אם זה אחרי שתיקה של שבועיים.
הוא שמח, אבל נלחץ.
ולי, לא קל לי להתאפק.
ואני לא יודעת אם אני אצליח.
ואני שונאת את זה שבכלל אני מנסה לטוות כאן אסטרטגיה, במקום פשוט לעשות מה שבא לי.
מצד שני, אני אומרת לעצמי, אתם לא ביחד. הוא לא רציני. תמצאי מישהו אחר שיחבק אותך בלילה.
זה לא קל, בחופש, כשאין מישהו אחר, וימבה זמן על הידיים.

טוב, הייתה פה חפירה מוגזמת לגמרי.
מצב שני, לא אמרתי מילה על מה שאני חושבת עליו כשהוא כן שם.
כל הדיון שלי מסתובב סביב רציני לא רציני, במקום סביב, האם אני בכלל רוצה אותו.
דבילי. כל כך דבילי.