3 ציפורים על העץ

ביום שישי, הרגשתי הקלה במצב הרוח.
ביליתי את היום עם חברה, שגם סובלת מהחיים, והרגשתי פחות לבד.
ההורים שלי לא היו בבית, והרגשתי יותר חופשיה.
נכנסתי לצ'אט.
להפתעתי, היו לי מספר שיחות ממש מוצלחות.
אבל ממש.
אני ארחיב על 3 ציפורים על העץ. שכמובן. לעולם לא יהיו ביד.

נתחיל מהחסר סיכוי.
הוא נשמע לי חשוד בצ'אט. אבל היה שם משהו מעניין בכל זאת.
הוא נורא רצה שנדבר במצלמה.
כי פעם עבדו עליו, וזה היה גבר.
נו, טוב.
ברגע שפתחתי מצלמה, הוא השתחרר, והייתה לנו שיחה באמת כייפית.
הפסקתי לחשוד בו.
הוא ביקש את הטלפון, ושיתקשר מחר.
לא הבנתי למה הוא לא נותן לי את שלו גם, אבל הוא ישר התנתק.
התקשר אתמול?
לא.
נכון, גם לא היום.

ואז התעופפה לה ציפור 2.
שהייתה לנו, באמת, אחת השיחות.
כזאת שמכניסה לי רוח חדשה בגוף
שאומרת לי, בואנה, אני אחלה בנאדם בעולם והנה, גם הוא אחלה בנאדם, וואלה – הוא מתעניין בי. בייייי!!
דיברנו כל הלילה. כל, הלילה.
שיחה חכמה, ומצחיקה, ומעניינת, ומחוברת.
יואו, סוף סוף לא אהבל חסר רגישות שמחפש את עצמו ומשעמם אותי. וחתיך! ואוהב את איך שאני נראית!
טוב מכדי להיות אמיתי בחיי הגליק?
נכון, טוב מכדי להיות אמיתי.
אתמול, הוא לא התקשר אליי.
היום, ניסיתי לדבר איתו, ופתאום הבנתי שהוא בא ונעלם.
אחרי המסנן, אני רגישה במיוחד להעלמויות כאלה, וניסיתי להבין, מה הקטע, למה.
מפה לשם, הסתבר, שהבחור, שנפרד מהחברה שלו לפני כמה חודשים כבר, פשוט לא מחפש מערכת יחסים רצינית כרגע.
כן, גם הוא.
לדבריו, הוא עף איתי בשיחה, והייתה כזאת כימיה, וכזה חיבור, אז למה לא.
למה לא כוסאמאשלך? כי לא מדברים כל הלילה עם בחורה שבבירור מחפשת קשר, כשלא רוצים קשר!
ואז הוא אמר שאני עקומה שאני חושבת ככה.
עקומה. אני.

הציפור השלישית, קפץ להגיד שלום ממש באמצע השיחה הנהדרת עם הציפור הקודמת.
אז ביקשתי מחילה, שאני עסוקה, ואחכ.
היום הוא קפץ שוב.
אחרי שכבר הבנתי, שאין מצב עם ציפור 2.
קצת התבכיינתי על מר גורלי.
הוא עודד אותי, וניהלנו שיחה נחמדה בהחלט.
היו בה לא מעט רמיזות על דברים שנעשה, פלירטוטים תמימים, וכל זה.

אחרי כמה שעות של שיחת סרק, לי כבר הסבלנות מעקצצת
ושאלתי, תגיד, למה אתה מדבר איתי?
(כי אני לא מבינה, אם אנחנו מדברים כמה שעות, ואתה בעניין, למה אתה מחכה? יאללה, טלפון)
ומפה לשם, מסתבר, שהבחור, מאוד מבוגר. נושק לחמישים. אב לילדה. ומעולם לא חשב עליי כאופציה, בגלל הגיל שלו.

לא יודעת.
אולי זה אמור לעודד אותי.
כיף לדבר איתי. מתעניינים בי.
מידי פעם אני מתעודדת. מרגישה יותר טוב לגבי עצמי.
תקווה חדשה. רצון לראות מה יקרה מחר.
אבל מה
דבילים. רק דבילים.
מה עוזר לי להיות נפלאה ונהדרת, וכולם, רק דבילים.
נכון, אני מבינה שמוטב שציפורים כאלה ישארו על העץ, מאשר ביד.
אבל מה, אף פעם אני לא אקבל הזדמנות לאחוז בציפור ביד?
למה. למה זה תמיד ככה. למה.