יש לי כחול בלב

בימים האחרונים, יש הרבה מחשבה על הידוע בכינויו, המסנן.
המחזור שלי ממש איחר.
ולמרות שלא היה לי ספק, שאין ספק, אין מה לעשות, הספק מקרקר לו.
ואז נגמרו לי המגבות הנקיות.
והמגבת שהוא השתמש בה, נשארה תלויה.
אז עברתי להשתמש בה. עדיין עם הריח שלו.
והסדינים צריך להחליף. אבל קשה לי לוותר על השאריות האחרונות של התחושה שהיה כאן מישהו.
וחברים שלי שואלים אם דיברנו.
כנראה מתוך הרגל, שכל פעם הוא נעלם, וחוזר.
ואז אני צריכה להסביר ולתרץ, שהפעם, אני אמרתי לו די. אז אין לו סיבה לנסות אותי שוב.

וחשבתי לי, אולי בכל זאת לנסות שוב.
אולי בכל זאת הוא סיים עם התקופה, ולא פונה אליי, כי אני חתכתי ממנו בעצבים.
אולי בכל זאת היה שם משהו, גם מבחינתו.
והחלטתי להתאפק.
כמה שאפשר.
כי אני יודעת.
מגיע לי יותר טוב ממישהו שלא נמצא שם.

אז אני ממשיכה להיות באתרי ההיכרויות, ובכל המקומות שבהם עולה בדעתי שניתן להכיר מישהו.
וקודם התקשר אליי אחד המישהואים האלה.
יש לו תואר בהנדסת חשמל ואלקטרו'. קצין בצהל במיל'. עובד. חברותי. בית. בלה בלה בלה. יופי טופי.
חרא בלבן.
הוא שואל אותי, כבחורה בת 28, אם אני מתכננת שעד גיל 30 כבר יהיה לי תינוק בבטן.
מה? לא… אני עוד לא סיימתי ללמוד. גרה אצל ההורים. בלי עבודה, ושלא נגיד, בלי חבר…
ואז הוא פרש בפניי את משנתו לגבי זה שאישה, לא צריכה לדאוג לגבי הפרנסה. זה התפקיד של הגבר.
אישה, היא צריכה לתפעל את הבית.
ילדים, אוכל.
אם לבעל איכפת מאישתו, למה לא, יתכן והוא יעזור לה.
אבל כסף? עבודה? זאת האחריות של הגבר.
אחרת, אם גם האישה תעבוד, היא תהיה כמו גבר, אז למה לה להיות נשואה לו?

פנינים אלה, באו לאחר כמובן שהוא שאל מה המזל שלי, והעיר הערות לגביו, אבל כמובן כסתח ואמר שהכל אישי. ומה העדה שלי, וגם לגביה היו לו הערות, שגם אותן הוא כסתח.

אז, המסנן? לא סתם נדבקתי אליו.
למרות שכולם חושבים שהוא כל כך לא שווה אותי, ולא לרמתי,
לא שווה לא שווה, אבל הוא לפחות בחור מוצלח, נאור, חכם, משעשע, נדיב, אדיב, מנומס, איש שיחה וכו'.
אז הוא לא רוצה קשר רציני איתי.
וואלה.
למה יש מישהו כזה שכן?