מעדכנת…

כבר עבר יותר מחודש, וחשתי צורך לדווח!
ובכן, אם אתם זוכרים, אי שם לפני משהו כמו שנה, הכרזתי על פרויקט 27, לכבוד גיל 27, שהיה וחלף לו, והגיעה העת לספר מה קרה בפרוייקט!
רציתי לרדת 27 קילו. אז רציתי. סהכ, אני גם די רוצה 27 מיליון דולר בעו"ש וזה לא ממש קרה השנה.
בהתחלה בכלל עליתי. ואז ירדתי. מכאן לשם, יצא שירדתי כמעט 20 קילו.
כן, אני יודעת. וואו.

תכלס, פחות נעים לי לראות את עצמי במראה. פתאום כל מה שלא בסדר נורא בולט לי.
מצד שני, אני מרגישה כל כך הרבה יותר אנושית, ללבוש בגדים נורמליים ולא של דודה שלי, לחזור למידות הרגילות, ולהיות הרבה יותר רגילה וכמו כולן סביבי…

לא שזה משנה יותר מידי בתחום השני של הפרויקט, והוא למצוא את מר גליק.
כל המרים שפגשתי\שוחחתי\התקשקשתי עימם, היו, איך לומר, לא גליק גדול.
לרובם, נתתי הרבה יותר צ'אנסים משמגיע להם, או שלו הייתי בחורה ממוצעת לא הייתי בכלל שוקלת…
אבל, גם 20 קילו פחות, אני עדיין נחשבת בעולם כסוג ב', משהו שאו שיפגע באדון הברק והוא יראה בי ראויה, או שמי שלא ראוי בעצמו מנסה אותי.

מידי פעם אני אומרת חלאס. מידי פעם אני אומרת יאללה.
לפעמים אני אומרת למה, למה זה מגיע לי, כבר עדיף למות. ולפעמים אני אומרת וואלה, השבח לאל שאני לא כזאת, טוב שראיתי ועשיתי איקס עצום עליו, ווי גדול עליי.

עכשיו יש ברקע 4 מרים חדשים שטרם יצאתי איתם.
1 מדבר איתי כבר חודש באינטרנט. נראה חביב, אבל כל כך דחפתי אותו להתקשר אליי וכל זה, שאו שהוא ממש צריך לפתח ביצים ולאכול סחוג, או שהוא לא מעוניין וגם מנסה אותי בתור הצ'אנס האבוד שהוא מוכן לתת.
אני בספק אם שווה להשקיע או לא. אז אני משקיעה מינימלי.
2 כבר שנים בא והולך. בעיקר מתעניין לי בתחת. וגם, מעניין לי מקסימום את התחת…
אבל, מידי פעם אני חושבת, שאולי כדאי להניח בצד לפנטזיות האהבה שלי, ולהסתפק במישהו שיפנק לי את התחת ותו לא.
3+4 אין לי מושג מי הם… ביקשו את הטלפון לפני שבוע, קיבלו, מאז הייתי בטיילת ברחבי העולם והארץ. לא עשו רושם ממש חיובי באינטרנט, אבל, נו, שיהיה.

סהכ, השנה האחרונה הייתה קשה מנשוא. במיוחד בחצי שנה האחרונה.
עולמי חרב עליי בלימודים. עולמי חרב עליי בקליניקה.
בימים האחרונים, הוא גם חורב חברתית.
אני מרגישה שנואה ולא מוערכת. לא מובנת ומקופחת תמידית.
דווקא במקום האחד שבו תמיד קיבלתי שבחים.
פתאום אין לי כלום.
זה לגמרי מחלחל לי לחיים הפרטיים
אני סוחבת באסה\דיכאון כבר כמה חודשים טובים.
אני חושבת לא לעבוד בתואר שאני עומלת עליו כבר יותר מחצי עשור…
אני חושבת להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה לעולם.
השבוע נהגתי בטירוף בכל המדינה, ואני חושבת כל הזמן, שאם המשאית שנוסעת מולי במקרה תיכנס בי, זה לא יהיה כל כך נורא.
המצב לא טוב.
הייתי בטוחה שזה יעבור, ישתנה, קצת מנוחה.
סהכ, החיים הם לא מה שהבטיחו לי, אבל למה להתלונן?
אבל לא.
הייתי בחול, בנופש, ובבית.
ניסיתי להתמודד וניסיתי להתעלם.
ניסיתי לשתוק וניסיתי לצרוח.
אבל אני רק שונאת את הקיום שלי יותר ויותר. נמאס לי להיות אני, ולחיות את החיים שלי…
וכל הטיפוס החמוץ הזה, שכל הזמן רע לו ורוצה למות לבד בשקט בחושך, זה פשוט לא אני. אף פעם לא הייתי. ואני מתה מפחד שכזאת אני עכשיו, וככה גם אשאר….

קיבלתי מספרי טלפון של פסיכולוגים מהסביבה.
אני צריכה להתקשר.
אני אתקשר. אני יודעת שאני חייבת.
אבל אני מתה מפחד שהם רק יאכזבו אותי יותר.
ואז, ואז איך יהיה לי כוח עוד לצאת מהמיטה?

כמובן, הרבה דברים אחרים, חשובים ולא חשובים קרו בחודש האחרון
אבל אני אף פעם לא בטוחה שזה בכלל מעניין כאן מישהו…
אז, נראה, אולי בהמשך.

מקווה שהיה לכם פסח מהמם וטעים.
ושאתם מצפים כבר בכיליון עיניים כמוני, לחופש, לקיץ, למקלחת של אחרי הזיעה הישראלית.
יהיה חם. וטוב יותר. חייב להיות טוב יותר.

לבד על הגג

אני מרגישה איך ברקע הולך ומתהווה קשר שלי, עם בחור שיש לו חברה.
המצב כמובן מסובך. מורכב. רגיש. על הסף.
הוא לא יודע. הוא לא רוצה. הוא בספק. הוא רוצה אותי. אל תלכי. בואי.
זה לא אחראי. זה דבילי. זה להיות זבל.
הוא כל כך סבבה….
הוא כל כך סבבה?!
תתבגרי. למה זה טוב?
למה זה רע?
למה אחרות כן, ואני לא?
חוסר בגרות בכל פינה. צחוקים וכיף. וקצת שברון לב בסוף.
לא עדיף על שברון לב סביב השעון?
לא יודעת.
צעד קדימה. ועוד אחד. ושניים אחורה. ועוד צעד קדימה…
זה כל כך מפתה. וכל כך נמאס לי להגיד לא לפיתוי…
והלילה היא חוזרת. ואל תתקשרי אליי. וזה כבר לא מפתה, זה משפיל.
אבל מחר? בשקט, בפינה? כן, בא לי. אני מודה. בא לי.

ואז התקשר ההוא, שלא התחבר אליי לפני חודשיים.
היום אני חמודה.
הוא גם נוסע פה בסביבה לחבר.
אני מנייאקית אם עוד שעתיים הוא לא מציע לי לקפוץ לדרינק.
ומה הוא עדיף על הבחור התפוס?
זה מתעניין רק בתחת שלי כשהוא שיכור.
זה מתעניין בתחת שלי רק כשהוא בלעדיה.

אני מבטיחה שהתחת שלי מגיע בעסקה משתלמת גם עבור מי שירצה אותי, כל כולי…

לבד על הגג. שבתות וחגים. וימי חול.

*הוא התקשר מאוחר בלילה והציע. ונפגשנו. להפתעתי, היה הרבה יותר טוב מהצפוי.
מה שברור, הוא שכשהיום אמרתי לו שבא לי שוב, הוא רק התפלא שכל כך מהר ולא הוסיף…
ועכשיו, אני בטוחה שבערב, ינסה לתפוס אותי התפוס.

גליק? לא. ובטח שלא גוט.

אתמול הייתה לי את אחת משיחות הטלפון המעליבות ביותר בחיי.

שמעתי מה שהיה לו להגיד. ואז התחילה לרעוד לי היד. השיחה נגמרה, והתחלתי לבכות.

גם עכשיו, קשה לי להפסיק את הדמעות.

להיות איתי, זה יהיה עול. תמיד להיות בסרט רע לגביי. הוא פשוט לא יכול לעשות את זה לעצמו.

יצאנו לדייט הכי טוב, וכייפי שהייתי בו בחיים.

סוף סוף, בחור נורמלי.

השיחה זרמה, צחקנו, התעניינו.

הוא אכל משלי, ודרש שאני אוכל משלו.

הוא הציע שנלך לטייל כשגירשו אותנו מהמקום שנסגר, וניסה לפרקים ליצור מגע מקרב ביננו. היה לי נעים.

לא התבלבלתי, גם הוא מאוד נהנה ממני.

למה אני עול בלתי נסבל?

כי פעם, לפני שבע שנים, הייתי חולה, ומאושפזת, ועברתי שני ניתוחים. ומאז ולתמיד, אני אהיה מוגדרת – חולה.

והוא היפוכונדר. והוא פוחד להידבק ממני. וגם אם הסברתי שזה ממש לא מדבק, יהיה לו לא נעים בחברתי.

וכמובן, הוא לא רוצה לפגוע בי, כי אני נהדרת ונפלאה, אבל בגלל שיש לי לב טוב, הוא יודע שאני אסלח לו.

זה פשוט לא מגיע לי.

לב טוב בתחת שלי.

שקר החן, הבל היופי

הרגע יצאתי מהצ'אט

(כן כן, יא עלובה, יום שישי בלילה. אבל יש לי מבחנים, וככה בחרתי לעשות הפסקה!)

נכנסתי מתוך הגדרה של – על הזין שלי. קצר, מתוק, משחרר.

כל מה שמנוגד לי 🙂

תכלס, זה עבד.

ונכנסתי לשיחה מעניינת ונחמדת, עם איזה עלם. היה באמת נחמד- קצת עניין, קצת צחקוקים, טיפה אינפורמציה, עוד צחקוק. כמו שצריך להיות.

העלם ואנוכי, צחקנו על זה שבמפתיע הערב, כל גברברי הצ'אט, הם גבוהים וחמודים!

ואני אמרתי שבאמת חבל שלא הגעתי כל כך הרבה זמן…. כאן הם כולם מסתתרים!

הוא שאל אם גם אני גבוהה וחמודה.

בצחקוק אלגנטי, הסברתי שכמובן שלא.

ואז, הוא ביקש ממני להגדיר את עצמי – בשש מילים.

הגדרתי. לא שכחתי לציין שאני שמנה. כבר הבנתי לאן השיחה שלנו הולכת, ואין טעם להסתיר אמיתות חשובות.

כתבתי 8 מילים בעוונותי. הבחור תיקן אותי. אז שיניתי חלק מהמלל, ככה שהגעתי ל6.

השמנה, נשאר.

העלם ענה שגם הוא, חמוד וגבוה.

ו- פוף. החלון נסגר. העלם הלך. אין היה נחמד. אין תודה אבל לא. אין בייביי.

חדלתי להיות בחורה, בשר ודם, בוודאי שלא, בחורה עם בשר ודם מעניינים.

תהיתי – תקלה טכנית? באמת הפך להיות מניאק בשניה? או שכל החצי שעה הוא היה כזה, ורק חיכה לסימן הלא מושלם הראשון ממני?

בדקתי, הוא עוד מחובר. שנינו פנויים. הכל מתפקד… כתבתי, שהייתי מבינה פרידה בכיף… אבל למה בלי אף מילה?

הסבר, לא קיבלתי.

עוד גבר בעולם, שרואה בי אוויר שקוף.

ונותרתי עם האמת המכוערת שלי לבד. כמו תמיד.

נעים בגב

חולמת. חותרת. חושבת.

סהכ, כרגע, החלומות שלי די צנועים.
לעשות וי, על כמה דברים שכולם כבר עשו, ורק אני, קצת מאחורה, מדשדשת, עדיין חולמת, עוד לא מיואשת, עוד רוצה.
לטבול בים המלח.
להחזיק למישהו את היד, בשדה, בזריחה.
נופש בסיני. לחזור שרופים. שימרח עליי ג'לי ירוק מסריח.
לראות את שלום, או שלמה, לא נורא משנה, בקיסריה. ולצעוק עם כל הקהל, את המילים שכולנו מכירים.
לנסוע לשום מקום, כי בא לנו, רוח קרה של לילה שומם באוטו ביננו, וגלגלצ מבינים מה חסר לנו והם נותנים. הלילה הם נותנים. אולי גם נאכל גלידה בסוף.
בדיחה פרטית שלנו. סמס חמוד בבוקר. חיבוק בזמן רחיצת הכלים.
לגעת. להריח. להרגיש. להתרגש. לצעוק. להיות.

שום דבר שבאמת דורש את כל מה שאין לי, את כל מה שרחוק ממני, את הכסף, הדירה, והתואר.
לא, לא צריך את כל אלה בשביל לאהוב.
הפתעה הפתעה, גם לא צריך להיות רזה בשביל זה.

ואני יודעת שהדרך הכי לא נכונה להסתכל על זה, היא – ברגע שאני אשלים את חלום א', אז תתפנה הדרך לשאר החלומות.
ברגע שאני ארזה, אז הכל יפתח בפני.
זה קשקוש שיאכזב אותי, וזה ברור לי.
אולי זה ישתנה. בינתיים שם אני תקועה.
__
ראיתי תוכנית, על עוד איזה שמן אחד, שעבר ניתוח.
לפני הניתוח, אמרו לו שלמעשה, כמות האוכל שצריך לאכול, היא כוס בארוחה. 3 כוסות ביום…
אולי אני כבר ממש מעוותת. אבל לי, זה נשמע ממש ממש ממש לא הגיוני.
בכל אופן, זה מה שאני מנסה הפעם.
כמה זמן זה יחזיק?
בינתיים, כואבת לי הבטן. אולי ככה מרגיש רעב?
__
אני ממשיכה לשלוח הודעות, למי שמסמן עליי yes בפייסבוק. והם ממשיכים לא לענות לי. ואני ממשיכה לא להבין את ההזייה הזאת.
אנשי האינטרנט, לעולם לא תפסיקו להדהים אותי.

יום האהבה

מעניין מתי זה קרה
היום בו אמרתי לעצמי, די, זה לא מגיע לך.
כל אותם גברים ששונאים את עצמם, שלא נוח להם להיות מי שהם, שכואב להם לקום בבוקר
שמרגישים, שהם לא יכולים לקבל טוב ממני, אז הם יסתפקו
ואני הייתי מנסה אותם, כי יותר מהם, אני לא אקבל באותה המידה.
ואז הבנתי, שדי.
אם אתה לא רוצה אותי, בגללי.
אם אתה לא רוצה להיות אתה, בגללך.
אם אתה מסכן, ומתוסכל, מסוכסך, וסובל. כועס, רוגז, ושומר לעצמך.
אם קשה לך, וכואב לך, ורע לך.
והקיום שלך מזמן הפסיק להיות ציור מגוון, עם אופציות, וצבעים, וצורות ותנועה וחיים…
והוא ברובו שחור עד אפור (עם כמה נגיעות לבנות, אתה יודע, הכלבה שהייתה לך בכיתה ב' או משהו כזה)
אם לא טוב לך, לחיות את החיים, שבחרת עבור עצמך, ואתה חושב שאני אציל אותך, מתהום עמוקה יותר…
תחשוב שוב
אני לא מעוניינת.

אהבה.אין

זה לא שהוא לא אוהב אותי. או שהוא אהב אותי. או שיש הוא.

כן, לי אין הוא.

אף אחד מעולם לא חשק בי, בנשמתי, בגופי, בחיי.

לא ליום, שבוע, או חודש.

פשוט לא.

אוטוטו בת 27.

חייבת לעבור איזה טיפול פסיכולוגי.

בקרוב בלי לשים לב, הבדיחה בה אני אהיה אם חד הורית תתממש.